טליה נולדה בשנת 1983 בחיפה. בת יחידה להוריה מוריס ומרילין ואחות לג'רמי, בנימין ודורון.

 

טליה הייתה ילדה חברותית ואוהבת. עוד משחר ילדותה הייתה תמיד חייכנית ומוקפת בחברים רבים. טליה קיפחה את חייה ב-9 במרץ 2005, בעת שאמבולנס צבאי החליק ופגע ברכבה בדרכה מביקור בירושלים למכללת אריאל, בלוויית חברה שהצטרפה אליה לנסיעה. רבים ראו בה בחורה שמחה ובטוחה בעצמה, הנהנית לארגן אירועים שונים. היה בה דחף פנימי והתלהבות שסחפו אחרים. יחד עם זאת, משפחתה וידידה הקרובים ידעו כי חייה לא תמיד היו פשוטים כפי שנראה כלפי חוץ.

 

במהלך שנות ילדותה המוקדמות, היא אובחנה כבעלת ליקויי למידה ספציפיים והפרעת קשב וריכוז (ADHD). התסכול שחוותה עקב ליקויי הלמידה שמהם סבלה הגיע לשיאו בהיותה בחטיבה. בגיל שתים עשרה, החלה להראות סימנים ראשונים של פסוריאזיס, מחלת עור שהנה לעתים קרובות תוצאה של מתח, ואשר במקרה שלה נבעה ככל הנראה מהקשיים שחוותה בבית הספר.        

 

טליה, כמו שאר חבריה, רצתה ללמוד לבחינות הבגרות. אולם, במקום מגוריה, לא נמצא תיכון מתאים שיכול לתת מענה לצרכיה הלימודיים המיוחדים, ולכן, משך שנתיים וחצי, היה עליה לנסוע מדי יום נסיעה של שלוש שעות הלוך חזור, מחיפה לבית הספר 'הבית של תמר' בקיבוץ שפיים. בבית ספר זה למדה לא רק את מקצועות הלימוד עצמם אלא גם כיצד להתרכז כנדרש במהלך מבחנים, כך שתוכל לממש את הפוטנציאל שלה.         

 

כמו בני גילה, הצטרפה טליה עם תום לימודיה לצבא ההגנה לישראל – אף על פי ששוחררה מוקדם כאשר אובחנה כסובלת מדלקת פרקים של פסוריאזיס, מחלה המופיעה בכמעט רבע ממקרי הפסוריאזיס. לאחר מכן למדה משך שנה במדרשת נוב שברמת הגולן, שם נהנתה לרכוש חברים חדשים ולתכנן את חייה.    

 

על מנת לפעול באופן יעיל יותר ולסייע לאנשים הסובלים ממחלתה, ייצגה את החברים הצעירים של אגודת הפסוריאזיס הישראלית בפגישת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בתחילת 2005.   

 

בעת מותה, עמדה טליה לסיים תכנית לימודים קדם-אקדמיים במכללה וקיוותה להתקבל ללימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית.

​

​התוצאה החיובית שנבעה מתסכולה של טליה ממערכת החינוך המסורתית הייתה נחישותה הרבה להילחם על זכויותיה שלה ועל זכויותיהם של אחרים.

 

מסיבה זו, שמה לה "קרן טליה" למטרה  לפצות על אובדנה של טליה , ולו במעט, על ידי סיוע להצלחתם של ילדים הסובלים מבעיות דומות לאלו שמהם סבלה היא.